"…..כמים הפנים לפנים כך אדם לאדם…" ( משלי) דיוקנה של קבוצה.
התערוכה שמוצגת בימים אלה במכללה מבטאת שני מצבים כלליים של תהליכי הלימוד והיצירה (המסע) שבהם הילכו הסטודנטים/יות בסמסטר זה.
חלק אחד מהעבודות מסכם ומלכד את הפעילות והתוצרים שהופקו פיזית ורעיונית במהלך הקורס וחלק אחר גם הוא סוג של סכום – הוא פרויקט הגמר.
אוסף העבודות שבהם דימויי פנים, הופקו דרך תרגילים שונים של חקר והתבוננות, כאשר דימוי הפנים האישי או זה של האחר, שימש טריגר, נקודת מוצא ומקור השראה. כל סטודנט/ית עבד/ה בנפרד בהתאם להנחיות השונות ויצר פן, או גרסה נוספת של דיוקן עצמי, שהיה עוד מקור לתובנות ברמה האישית וברמה הקבוצתית.
אוסף העבודות הוצב ועוצב על הקירות כמקשה אחת של דיוקן, היינו דיוקן קבוצתי. ללמדנו שהפרט התחזק תחת 'מטריית הקבוצה' ובעודו מתעצם הוא מתגמל ומעצים את הקבוצה כגוף.
העיסוק ב"דיוקן עצמי", דרך ההפעלות השונות, סימנו וסימלו תהליכים של שינוי, העצמה, הבלחה, וצמיחה והיו בבחינת עיסוק ב'עצמי' כדרך מלמדת וכפוטנציאל לעסוק באחר. הדיוקן העצמי הוא אינו דווקא הדימוי שהופק, אלא התהליך שבאמצעותו בחנו הסטודנטים/יות תהליכים אישיים וחברתיים.
אוסף העבודות אשר מוצגים כקולאז' מתארים את צבעיה, רבדיה ופניה של הקבוצה. שהייתה לצורך העניין קבוצה חוקרת, יוצרת, שואלת, מגיבה וחוזר חלילה.
קווים לדמותי מתוך קווים שהיו לדמותה – פרויקט גמר
בחלק השני של התערוכה, הסטודנטים מציגים את פרויקט הגמר שלהם.
פרויקט הגמר מתבסס מצד אחד על הידע שנרכש במהלך הקורס, ובמקביל מתפתח ומחולל ידע חדש.
נקודת המוצא (הבלתי מוצהרת) הייתה סוג של 'מחקר מבוסס אמנות'. קריאה פרשנית חזותית של שירה של יונה וולך 'קווים לדמותי'. ומשם תהליך יצירה בה כל סטודנט/ית, ניסה ליצור ולשרטט קווים לדמותו.
פרויקט הגמר מציג באופן דידקטי את התהליך, וכן גם את התוצר שהוא כבר יצירה אישית שמספרת משהו על הסטודנט היוצר אשר יצא למסע יצירה משל עצמו, דרך יצירת של משוררת אחרת.
בתהליך זה הסטודנט/ית פגש/ה יוצר אחר, התמודד/ה עם שפת יצירה אחרת, פגש/ה את עצמו/ה ויצר/ה את עצמו/ה.
העבודות: סטודנטים/ות בתואר השני בחברה ואמנויות
מנחה: ד"ר נורית צדרבוים
