נועה בן נון מלמד הציגה תערוכות יחיד רבות והשתתפה בתערוכות קבוצתיות. בתו של יוחאי בן נון, מי שהיה מפקד חיל הים, גדלה בחיפה ובמעגן מיכאל וכיום מתגוררת בת"א עם שני בניה.
ראשיתו של ספר אמן זה היא בטראומה, מותו הפתאומי של בעלה. בן-נון מלמד, שבתערוכותיה הקודמות עימתה את צילומיה עם תמונות מאלבום המשפחה כדי לבחון את המיתוסים הפרטיים והציבוריים, מצלמת הפעם צילום ישיר, אינטימי, בסביבתה הקרובה. הווילון בביתה, הסדין הרקום, מפת הנייר, הסימנים שהותירו אחריהם ילדים בחוף, ציפור חסרת חיים, הטפטים בבית הקפה, כל אלו ואחרים משמשים אותה כדי ללכוד מראות פנימיים, רגעיים, ארעיים לעד.
צילומיה המינימליסטיים לקוחים מעולם המציאות, אך מעמידים בספק את קיומו, חוברים בספר זה לשירים קצרים שהיא כתבה לראשונה בחייה. לעיתים דווקא המילים מתארות תמונות קטנות מתוך החיים ואילו הצילומים מבטאים מצבי תודעה המעמידים בספק את ההבחנה בין הקיום להעדרו. אלו גם אלו נפגשים עם האבדן, צילו האפל של החסר ולצידו העולם המתעורר.
"פני קבורים בכרית, כמו תינוק בשעת שחרית.
אולי אני נולדת שוב מהסוף, או כמו לוויתן נסחפת לחוף"
נועה בן נון מלמד, מרצה לצילום, בוגרת החוג לצילום במכללת הדסה, המדרשה למורים לאמנות ברמת השרון ובבית ברל ובעלת תואר שני בהנחיית קבוצות מאוניברסיטת לסלי.
