במאמרו הראשון, האדם המיסטי, טוען נוימן שהתפתחות האנושות הנה באופן בסיסי ההתפתחות לעבר תודעת האני, וכל צעד בה מלווה בסבל. התפתחות זו, הן ברמה הקולקטיבית והן ברובד האישי המקביל, מלווה בתהליך שנוימן מכנה תהליך מיסטי, מכיוון שהוא נע ונד בין ייצוגי האני והתודעה, אשר הנם חדשים יחסית ואישיים, לבין הדימויים הנומינוזיים של הלא-מודע, של ארכיטיפ העצמי, שהוא עתיק יומין ועל-אישי. עלינו להכיר בכוחו של הלא-מודע, שמפגשינו עמו הם מיסטיים בטבעם, והם אלו המשנים אותנו. כוחו של הלא-מודע הוא כוח שאותו אנו חיים והוא חי בתוכנו – זהו כוחו של העצמי היוצר.
במאמר השני, משמעות ארכיטיפ האדמה בעידן המודרני, מציג נוימן את התפתחות התודעה האנושית שהחלה מהפיצול הבלתי נמנע בין שמים לארץ, פיצול שהוביל להתמקדות חד-צדדית בשמים כמקור האור, הבהיר, הזכרי והאובייקטיבי, והפך את האדמה לגופנית, לחומרית ולסטטית. האדמה הופיעה כיסוד הנשי, השחור, החושני, המוחשי, החומרי והארצי, כגוף רע המשול לכלא, לשאול ולגיהינום. נוימן טוען שהורדה בערכה של אם האדמה, הטינה כלפיה והפחד ממנה הנם כולם ביטויים של התודעה הפטריארכלית החלשה, תודעה שאינה יודעת כיצד לעזור לעצמה אלא דרך אלימות כלפי כוחו מעורר ההתפעלות והעצום של היסוד האדמתי.
אריך נוימן (1960-1905) ידוע כתלמידו המבריק ביותר של קרל גוסטב יונג. עלה לארץ בשנת 1934 וכתב ויצר בה בשפה הגרמנית. נוימן ידוע בעיקר בזכות המחקר הגדול שערך בחלקה ההתפתחותי של התיאוריה היונגיאנית, שכלל את האם הגדולה והאחדות הראשונית עמה, שלבי התפתחות האני והקשר בינו לבין האם הגדולה והאב הגדול, התפתחות היסוד הנשי בנפש והתפתחות התודעה על כל שלביה. ספריו של נוימן תורגמו לשפות רבות, ובעולם כולו הוא נחשב לשם דבר בפסיכולוגיית המעמקים הארכיטיפית.
לספר מצורפת הקדמה מאת הפסיכולוג היונגיאני, ד"ר אבי באומן, אשר מביאה את משנתו של נוימן בהקשרה היהודי, הזיקה שלה לפסיכואנליזה והרלוונטיות שלה לתקופתנו.
