הספר מתאר את תולדות האמנות בארץ, מלידתה כחלק מהמהפכה הציונית באירופה בראשית המאה ה-20 ועד לראשית המאה ה-21. הספר מציג שאלות בנוגע לזהות פרטית וקולקטיבית.
העניין העיקרי של הספר הוא באופנים שבהם שואבת האמנות את משמעותה מן המציאות החברתית והפוליטית שאל תוכה היא ארוגה בדרכים שונות. ההיסטוריה נוכחת בספר הזה למרות שהאמנות היא גיבורתו הראשית. בספר מציגים את האמנות הישראלית כחלק משיח הזהויות שהתפתח בארץ במהלך מאה שנות היישוב והמדינה. הספר מתאר תופעות כלליות כמו הזיקה אל המזרח כתשוקה לאותנטיות, תפישות הגוף השונות כביטוי של זהות, מאבקים אידיאולוגיים דרמטיים והשפעת אירועים הסטורים מכוננים. מצד אחר הוא מציע דיונים נרחבים ומקיפים ביצירות שמהוות צמתים של הקשרים המעלים שאלות רלוונטיות.
