"מחיר היציאה מעבדות לחירות גבוה, ולכן יש רבים שמעדיפים להישאר שם"
אומרת שבי מדזיני, מטפלת באמנות ופסיכותרפיסטית במכללה האקדמית לחברה ואמנויות "האתגר של הטיפול באמנות הוא היכולת לזהות ולטפל נקודתית בכבלים הקשים שבהם נתון המטופל ולאפשר לו חירות רגשית"
"הם מגיעים אליי מתוסכלים, מוטרדים". אומרת שבי מדזיני. מטפלת באמנות פלסטית ומרצה במסלול לתואר שני בטיפול באמנות במכללה האקדמית לחברה ואמנויות . "עם רצון לערוך שינוי בחיים. זה יכול להיות ללמוד משהו אחר ממה שההורים ציפו מהם בגיל צעיר, או לא להישאר בקשר נישואין עם מישהו לא מתאים, לשנות כוון מקצועי. פעמים רבות, בסביבות גיל 40-50, נולד צורך רגשי לצאת לחירות, להשתחרר. כאן מגיע תפקיד המטפל היכול ללוות אדם בתהליך הדורש התמודדות מורכבת ותעצומות נפש"
לדבריה, יש רבים המדווחים על נדודי שינה, עלייה או ירידה דרסטית במשקל הגוף ומיחושים פיזיים – כביטוי לתחושת ה"עבדות", הנובעת מכך שהגוף מתקשה להכיל את התסכול וחוסר ההתאמה.
מדזיני נזכרת מיד באם, שהגיעה לטיפול במטרה לקבל עזרה בשיפור יחסיה עם בתה. במהלך הטיפול התברר, שהבת נהגה להעיר את האם באמצע הלילה ללא סיבה מוצדקת, לדרוש ממנה לכבס את בגדיה שאותם לכלכה במכוון, לסדר את חדרה שבלגנה אותו בכוונה ולזכות בצייתנות מלאה מצד האם. "כששיקפתי לה שהיא 'עבד' של הילדה וכבולה ו"לא נושמת", היא לא יכלה לשאת את המידע והפסיקה את הטיפול". משתפת מדזיני.
בעת הטיפול, קווים מעורבבים אחד בשני בתוך ציור, או עבודה בעלת גבולות נוקשים יכולים להעיד לדעתה על הכבלים ה"לא מודעים" שבהם נמצא המטופל: קשר זוגי לא מתאים, דרך יחסים לקויים בתוך המשפחה, חוסר שביעות רצון ממקום העבודה ועד לתחושה של ביטול עצמי.
בתקופת הנדודים במדבר באו בני ישראל בטענות קשות למשה רבנו בעניין הקשיים הרבים במסע לארץ המובטחת. הם טענו, ששם בעבדות מצרים היה להם טוב. גם כאן, שבי מדזיני מעידה כי רבים לא מוכנים לצאת מהעבדות. אנשים נשארים בעבודה לא אהובה, חברויות לא מדויקות, נשים הממשיכות להיות מוכות על ידי בעליהן. מרבית מהסיטואציות המורכבות מונעות מפחד וחשש מהדרך המייגעת לשינוי, ומדויק יותר – חשש מהיציאה לחירות.
"אנחנו יכולים להיות 'עבדים' גם למרכיב אישיותי כמו פרפקציוניזם או צורך לרצות תוך ביטול עצמי את הבוס או את החברים כדי לזכות באהבתם" מסבירה מדזיני. "בטיפול באמנות, פרפקציוניזם יתבטא בהקפדה על דף נקי. כל לכלוך או טפטוף מיותר של צבע עשוי להלחיץ את המטופל. מחיקות ו'תיקונים' רבים, עד לציור 'מושלם', שלעולם לא יהיה 'מושלם' בעיני המטופל".
עוד היא מוסיפה. "בעבודה רגשית מעמיקה, המטופל יכול 'לזכות' בחירותו דרך האמנות, להשתחרר מפרפקציוניזם אם לדוגמא, ישתמש בחומרים לא נשלטים כגואש ושפריצר. אחרי שלמד לקבל את 'חוסר הדיוק' ביצירה, יכול המטופל להשתחרר מכבלי השליטה גם בחייו, מחוץ לחדר הטיפולים".
השימוש בטיפול באמנות פלסטית כדי לצאת מעבדות לחירות, ממחיש היטב את יחודו של תחום הטיפול באמנויות בכלל, ואת דרך הלימוד של המכללה בפרט.
מצד אחד, זהו מקצוע אקדמי לכל דבר – תואר שני (M.A) באישור משרד הבריאות הכולל הכשרה ופרקטיקום. מצד שני, מעידה שבי על מקצוע הטיפול כמצריך חיבור לתחושות פנימיות גבוהות ורגישות אישית של המטפל ומכאן הדגש על למידה חווייתית, שהיא הדרך הנכונה להכשיר מטפלים באמנות.
"אחרי הכל, היציאה מעבדות לחירות רגשית, היא בחירה אישית". מסכמת מדזיני. "הטיפול באמנות הוא כלי אידיאלי לתהליך, שבסופו עשוי אדם לזכות בחירותו. בתהליך הטיפולי נעשה מאמץ לצאת מדפוסים רגשיים אליהם מטופל מורגל. שם היצירה ממחישה לו היכן הוא נמצא בתהליך, וכך ניתן גם לתת לו סיוע ולתמוך בו במסע שלו מעבדות אל החירות".
