לסיפור גן-העדן של ספר בראשית יש תפקיד עצום בעיצוב האופן שבו רואות תרבויות המערב והמזרח הקרוב את קו הגבול שבין חיי האדם הסופיים לבין השאיפה המתמדת לחיי נצח.
הספר על החיים והאלמוות מנסה להבין כיצד דימויי העולם הבא יוצרים התנייה התנהגותית המעצבת את חיי העולם הזה. בספר זה, דווקא העולם הבא הוא 'הפרוזדור' לעולם הזה. נקודת המבט ההשוואתית מאפשרת לספר להאיר את האפשרויות השונות הגלומות ברעיון העולם הבא. האם אפשר לחנך אדם שיאהב את המוות? והאם דימוי גן העדן הוא האמצעי הבלעדי של הדתות להתמודדות עם פחד המוות? הדיון בשאלות הללו מקבל דחיפות עצומה מתוך המציאות הפוליטית, שבה השימוש בפחד המוות הפך לכלי נשק.
