עשרה עקרונות אנושיים להתמצאות במציאות דיגיטלית

נכתב על ידי דפנה עינת- ליבר פסיכותרפיסטית בקליניקה פרטית ודיגיטלית, מתמחה בעבודה עם מתבגרים ומבוגרים, יועצת ארגונית וחוקרת באוניברסיטת בר אילן את המציאות הדיגיטלית והשפעותיה על חדר הטיפול, מרצה ומרכזת לימודי תואר שני בטיפול באמנויות בביה"ס חברה ואמנוות-אונו

במציאות שבה אנחנו הכי זקוקים לחיבוק, אמרו לנו לא להתקרב. לא חיבוק, לא לחיצת יד, אפילו מרפק זה כבר קרוב מדי… בשלב זה יש איסור על התקהלות של יותר מעשרה אנשים באותו מרחב.
כרגע עדיין אין מגבלות על התכנסות במרחב הדיגיטלי, אבל אולי גם זה עוד יקרה בחצי העשור האחרון אני חוקרת את ההתרחשויות בקליניקה והאופן בו הן מושפעות מהמציאות הדיגיטלית בה אנו מצויים.
עבודת הדוקטורט שלי עוסקת בהשפעת מימדי הזמן, המרחב והזיכרון במציאות דיגיטלית על הקליניקה, עבור מטפלים ומטופלים גם יחד. לרגל ארועי הימים האחרונים והמציאות שעולה על כל דמיון העליתי על הכתב מספר דגשים שיכולים לאפשר לנו קרבה דיגיטלית וטיפול באמצעים מקוונים.

1.כולנו חלק ממציאות דיגיטלית חובקת כל– הימים האחרונים מאתגרים אותנו  לעשות שימוש גורף באמצעים דיגיטליים, מה שמעורר חשש בטכנופוביים שבינינו .
זה זמן מצוין לזכור שפעם גם לא ידענו לנווט בעזרת הwaze  או להבעיר כסף בעזרת ה Bit או אפילו לשוחח בקבוצת ווטסאפ ועכשיו המיומנויות הללו כמעט טבעיות לנו ואני מניחה שבקרוב גם השימוש בZOOM או מפגש עם מטופלים דרך סקייפ יהפוך להיותלאפשרות לגיטימית, מוכרת ומועילה.

2. יתרונות העולם הדיגיטלי – העולם הדיגיטלי מהיר, זמין לנו ולאחר הכרות קצרה הוא קל מאוד לתפעול. יתרון משמעותי נוסף לעולם הדיגיטלי בתקופה זו בכך שהוא אינו מעביר מחלות מדבקות (וירוס מחשב אולי כן- וירוס קורונה לא) ולכן הוא מותאם מאוד למצבים בהם נכפה עלינו ריחוק.
מטופל שאינו יכול להגיע בשל מגבלות תנועה, מצב בריאותי, בידוד כפוי או שיוכו לאוכלוסייה בסיכון גבוה. בנוסף המימד הדיגיטלי ונגישותו מאפשרים לשמר מתכונת קשר קבועה ורציפה, ויצירת מסגרת זמן ברורה ומוגדרת בימים בהם השגרה השתנתה והזמן הפך להיות נוזלי יותר ומוגדר פחות.

3. המתבגרים כבר שם – החדשות הטובות במיוחד הן שהעולם הדיגיטלי מהווה כבר  זמן רב את זירת הפעילות המרכזית של חלקים רבים באוכלוסייה ובעיקר של מתבגרים.
השיח דרך פורמט כתוב או דרך שיחות וידאו אינו זר להם. להפך, ל׳ילידים הדיגיטליים׳ שנולדו לתוך מציאות ממוחשבת ישנה תחושה טבעית יותר בעת שיחה המתקיימת באמצעי התקשורת המוכרים להם מהשיח היומיומי. שיחות בווטסאפ, קטעי וידאו מצולמים ושיחות למול מצלמה הן חלק אינטגרלי מאופני השיח, התקשורת והקרבה שלהם.
השימוש באמצעים אלו לצורך הענקת טיפול נחווה עבורם במקרים רבים כהמשך נעים ונוח של השיח בו הם מורגלים ובמצבים רבים נפגוש מתבגרים שיעדיפו לשתף אותנו בתחושותיהם דרך תמונה, טקסט או סרטון מאשר בשיחה חופשית .

4. אבל איך מחבקים בדיגיטל? אם אנחנו לא באמת באותו חדר ולא נמצאים באותו מרחב אז איך מחבקים? איך יוצרים קרבה?
הקרבה נוצרת מתוך הבחירה לשהות בשיח באותו מרחב, מתוך הרצון להקשיב והנסיון ליצור שותפות במפגש. הרי בפועל במרבית המקרים גם את המטופלים שמגיעים לקליניקה אנחנו לא באמת נחבק.
הכח של הטיפול באמצעות מילים, אמנות או כל ביטוי יצירתי אחר מאפשר לנו להחליף את המגע הקונקרטי, את החיבוק בייצוג, ניתן להביע את הדאגה, הקרבה וההתעניינות במבט העיניים, בשאלות שמתעניינות, בשפת הגוף ובהקשבה.
את האמפטיה ניתן ליצור דרך יצירת אמנות משותפת, גם כשהיא מתרחשת בין חדרים שונים, כיון שהיא מתייחסת ומגיבה לאחר שמולי.
תחושת רצף בקיום המפגשים מביעה אף היא דאגה ואכפתיות שדומות לקרבה ולבטחון שאנו רוצים לחוש בקרבת המטפל.

5. איך מקיימים פגישה דיגיטלית? יש מספר כללים שכדאי לזכור לפני שמתחברים  למצלמה:

• איפה מטפלים – בחרו לכם מקום ישיבה מותאם, זה יכול להיות שולחן  העבודה, או הכורסה בקליניקה שהמחשב ימוקם מולה.
  זה חייב להיות מקום שקט ופרטי שיאפשר את תחושת הבטחון והחסיון שאנחנו רוצים ליצור בקליניקה.
• ׳כל העומד מאחורי ומצדדי׳ – פתחו את מצלמת המחשב ונסו לראות מה נלכד במצלמה. האם מאחוריי נמצאת הכביסה שעוד לא קיפלתי, או אולי רואים את שולחן העבודה, מה נמצא ברקע ומה מספר עליי המיקום שלי.
  חדר הטיפול מעניק הצצה לעולמו של המטפל, וחדר הטיפול הדיגיטלי עושה את אותו הדבר. ולכן חשוב שנהיה ערים למידע אותו הוא מעניק ונוודא שהוא מותאם לתחושה ולקרבה שאנו מעוניינים ליצור בטיפול.
• פנים אל מול פנים – כשפותחים את המצלמה ויושבים מול המחשב יש לנו  נטייה להתקרב אל המסך כמו בעת עבודה על מסמך. התנוחה הזו מבטיחה שבמהלך המפגש תהיו גם אתם וגם המטופל שקועים במבט חודר אל כל נמש, קמט וגירוד באף.
  כיון שבמפגש בקליניקה אנחנו רואים יותר מאשר רק את ראשו של המטופל, מצאו לכם מיקום שיאפשר גם עכשיו להיות בחוויה מלאה יותר שלכם ושל המטופל, להתרחק טיפה מהמצלמה ולאפשר לגוף ולשפת הגוף להיות נוכחים בשיחה ולא רק פנים אל מול פנים.
• את מי רואים – במפגש דיגיטלי חשוב לוודא שהמטופל יושב במקום המאפשר לו לקחת חלק בטיפול. אם סביבו יש אנשים שמסתובבים, נכנסים ויוצאים מרבית הקשב יופנה להפרעות מסביב ולתחושה כי הוא נזהר במילותיו והטיפול אינו מקום חסוי, פרטי ובטוח. לשם כך חשוב לוודא ברמה הטכנית כי למטופל אוזניות המאפשרות לנו להישמע באוזניו בלבד, וכן שהוא יכול להגדיר פרק זמן של ״פסק זמן״ עבור עצמו מההתרחשויות סביבו .

6. תיאום ציפיות דיגיטלי– בתחילתו של המפגש יש חשיבות להתייחסות למימד הדיגיטלי.
עשויים להיות רעשים או ניתוקים, שלפעמים יש delay בקול וצריך רגע להמתין ולהסתנכרן.
תיאום הציפיות בנוגע לטכנולוגיה מקל על תחושת הדיסאוריינטציה במידה ויווצרו ניתוקים או קשיים טכנולוגיים בקיום השיחה.

 7. ומה עם סטינג? הזמן נוזלי, המציאות קצת השתנתה אך בכדי לקיים מפגש טיפולי עלינו לשמור ולהקפיד גם על הסטינג.
הסטינג מאפשר לנו להפריד את המפגש הטיפולי מרצף חיי היומיום ולאפשר תהליך משמעותי ובעל ערך. הסטינג שומר על המטפל ועל המטופל כאחד ולמרות הנוחות שיש בניהול הטיפול מהבית מתווסף אליו מימד של חודרנות, כניסה למרחב פרטי ואישי.

• זמן – קבעו זמן מפגש קבוע והקפידו על עמידה בזמן תחילת המפגש ומשך  המפגש ממש כמו שהייתם מקפידים במפגש בקליניקה.
• מרחב – תאמו מהו המרחב המתאים למפגש הטיפולי והגדירו את המאפיינים • הנדרשים לצורך קיומו. אם אין מגבלה פיזית כלשהי, קיומו של המפגש בפיג׳מה, או בשכיבה במיטה לא יתאים לחדר הטיפול הפיזי והדיגיטלי כאחד.
• דומה ושונה – יש מקום להתייחסות ותיאור השוני שבמפגש הטיפולי.
  מה מתאפשר בו שלא מתאפשר במפגש בקליניקה (למשל להכיר עוד זוית בעולמו של המטופל וגם של המטפל), אין צורך בנסיעה וחיפוש חניה אבל גם אין ממש מעבר מהיומיום אל תוך הקליניקה. ואיזה אלמנטים נותרים על כנם, כמו הזמן, האפשרות לקרבה ופתיחות וחסיון התכנים.
• כאן ועכשיו – בתחילתו של מפגש דיגיטלי יש משמעות להתייחס להתרחשויות בכאן ועכשיו.
  לרעשי הרקע שמסיחים את דעתו של המטופל, לאלמנט שחולק המטופל מתוך סביבתו הביתית, למשהו שרואה המטופל במצלמה מאחורי גבינו ומעוניין להתייחס אליו, הושטת יד לשלום לעבר המחשב כמו ללחיצת יד או מגע ידיים, ושיתוף בתחושה שעולה בנו מתוך המפגש הדיגיטלי השונה מהיומיום. היכולת להיות ב״כאן ועכשיו״ הדיגיטלי מאפשרת להנכיח את הרגע, את חווית ההתגפנות  (Embodiment) ואת הנוכחות המשותפת במרחב טיפולי משותף.
• תשלום – הגדירו את אופן התשלום כך שיתאים למתכונת הדיגיטלית ויאפשר תשלום בהעברה בנקאית או באפליקציית תשלומים מתאימה כחלק מתיאום הציפיות הטיפולי.
• חסיון – גם אם הטיפול עובר ממתכונת של מפגשים בקליניקה למפגשים דיגיטליים יש מקום להתייחס להיבטי החסיון.
  הגדרת המידע שעולה במפגש כמידע פרטי שמוגן בחסיון למעט המקרים המוגדרים בחוק. בנוסף יש חשיבות להתייחס לכך שבכדי לשמור על החסיון חשוב שהמפגש יתקיים במקום שקט ונפרד מיתר בני הבית.
  על אף האפשרות הטכנולוגית לכך יש להמנע מהקלטה או צילום של המפגש הטיפולי למניעת הפצתו.
• ציוד יצירה – אם הטיפול מלווה בתהליך יצירה או אומנות יש להגדיר מראש למטופל להצטייד בציודי אומנות שיכולים להתאים לתהליך יצירה שהוא יבצע.
  להגדיר האם בזמן הזה המטפל מתבונן, או עוסק ביצירה משל עצמו בחדר הטיפול ואיך יופגשו אחר כך היצירות על גבי המסך ואולי יצולמו או יתועדו.

8. אתיקה דיגיטלית – המפגש הדיגיטלי מזמן דילמות אתיות של טיפול רגיל בתוספת דילמות אתיות דיגיטליות. ישנם מספר מרכיבים שיש לתת אליהם את הדעת, ולהתייחס למורכבות האתית שעשויה להתעורר. היכולת לתעד ולצלם מפגש, קיומו של המפגש כשיש נוכחים נוספים בבית, קיום המפגש במיקום או בלבוש שמתריס בגבולות הטיפול, חריגה מהזמן שהוגדר למפגש בשל קלות הלחיצה על כפתור החיבור לטיפול. נושאים אלו ועוד עולים בתהליכי טיפול דיגיטלי ויש מקום לשיח אודותם בהדרכה מתאימה

9. פרידה דיגיטלית – כמטפלים האמונים על הזמן ועל סיום המפגש יש מקום לחשיבה על הפרידה. המטופל יישאר לשבת מול מסך ריק או יחזור אל חיק משפחתו, או לחדר ריק ומבודד.
ניתן לצייד אותו בטקס פרידה שתגדירו ביניכם. טקס כזה יכול להיות מילות סיכום של המפגש, או מילים שיחברו אותו חזרה למציאות שסביבו, או אפילו מגע יד ליד משני צידי המסך.
ניתן להגדיר לאחר סיום המפגש שהמטופל יישב עוד מספר דקות של דמיון מודרך, מדיטציה או טיימר של כמה דקות שקט לפני שיישאב להמולת היומיום, האזנה לשיר שיבחר ויעזור לבצע את המעבר מתוך הסטינג הטיפולי חזרה אל הבית בו הוא נמצא.
תהליך דומה מומלץ גם עבור המטפל, לקיחת מספר דקות של רישום או נשימה לאחר סיומה של שיחה דיגיטלית ולפני המעבר למטופל הבא או למציאות הביתית.

10. ונסיים בתקווה דיגיטלית – במציאות בה אנו מצויים כיום הנגישות הדיגיטלית מאפשרת לנו להמשיך ללמד באקדמיה, לקבל מבזקי חדשות, עדכונים מרחבי העולם, להזמין קניות מהסופר ולטפל מהמחשב. באפשרויות הטכנולוגיות מצויה גם סכנה בחשיפה למידע שקרי, הצפה בידע מעורר חרדה וחוסר וודאות. במרחב הדיגיטלי טמונה היום תקווה. תקווה למפגש אנושי קרוב באמצעות מימדים דיגיטליים. הזדמנות להתכנסות אישית, לצד מפגשים מותאמים, והיכולת לעסוק בחיפוש ומציאה של משמעות בתוך ימים בהם השגרה הופרה.

האתגר עבור אותם מטפלים ומטופלים החווים חשש מהטכנולוגיה הוא האתגר הנדרש בהתמודדות עם שינוי. המציאות הנוכחית מחייבת אותנו להסתגל לשינוי במימדים רבים ובמהירות רבה. ומאפשרת לנו גם הזדמנות, חידוש ומפגשים דיגיטליים משמעותיים.
מאחלת לכולנו בריאות איתנה וחוסן נפשי וחברתי. ומתפללת לימים בהם הזירה הדיגיטלית תהיה שילוב היברידי במציאות היומיום ולא האפשרות הבלעדית לתקשורת במצבי בידוד וחשש מהדבקה.

לצורך הערות, הארות, התייעצות וחומרי קריאה נוספים בתחום מוזמנים לפנות אליי [email protected]

ותודה לניל ואנדי שאפשרו לי לכתוב בימי קורונה, בין משימות הלימוד והכיתות הוירטואליות בהם לקחו חלק.