דפנה גולן שמש- עובדת סוציאלית ותרפיסטית בתנועה ma ומירי קוטיק נופרבר- תרפיסטית בתנועה ma, זכו בפרס גליקמן, לאיכות ומצויינות, מטעם "אשל" הארגון המוביל בארץ בתחום פיתוח שירותים למען הזקן.

הפרס ניתן על הקמתה והפעלתה של קבוצה ראשונה מסוגה בישראל של: תרפיה בתנועה עם קשישים חולי דמנציה במצב מתקדם ובני משפחתם. הקבוצה פועלת זו השנה הרביעית ברציפות, מדי שבוע, בבית אבות בית השמש מגדיאל, הוד השרון, לדיירים הסובלים מדמנציה, בבעלותה של דפנה גולן שמש.

הפרס ניתן על (ציטוט):
תרפיה בתנועה עם זקנים דמנטים ובני משפחתם,
על חיזוק הקשר האינטימי בניהם,
על יצירת קבוצת תמיכה משמעותית לבני המשפחה,
על החדשנות והיצירתיות בקיום מעגל תרפויטי זה
ועל התרומה לשיפור חיי הזקנים בקהילה ובמוסד

על הקבוצה:
מפגש בתרפיה בתנועה, בין דיירים חולים בדמנציה במצב מתקדם מאוד, יחד עם בני משפחתם, (בני זוג או ילדים ולעיתים אף נכדים) נועד לאפשר לבני המשפחה לבטא את הקשר עם קרוביהם החולים באמצעים חדשים להם, מעולם התרפיה בתנועה. אמצעים אלו מתבססים בעיקר על תקשורת בתנועה רגשית, בלתי מילולית ועל מגע אישי.

רקע:
האדם הסובל מדמנציה במצב מתקדם ביותר, מתקשה לתקשר מילולית עם סביבתו, מתקשה בזיהוי קרובי משפחתו וזקוק לעזרה ותמיכה רבים בחיי היומיום שלו.
בני המשפחה המלווים אותו סובלים ביותר, הן מההתמודדות היומיומית עם המצב המדרדר באופן מתמיד של יקירם והן מהתסכול המתמיד בשל הקושי לקיים תקשורת משמעותית ו"להתחבר" אליו כבעבר.
הנחת העבודה נשענת על מושג "תלכידי הזיכרון" של יונה שחר לוי (2004) מתוכה אנו מאמינות כי האדם הסובל מדמנציה, גם במצב מתקדם, זוכר בגופו את בן זוגו איתו הוא חי עשרות שנים יחדיו.
בכוחו של זיכרון גופני זה המתבטא במגע גופו, חום גופו, קולו וריחו של בן זוגו הבריא, להזכיר לחולה גם חלקים נשכחים מעצמו

תלכידי זיכרון אלו מסייעים להחיות את הקשר המשפחתי המשמעותי. ברגעים קטנים ועדינים אלו, בהם נוצר החיבור מחדש, מתאפשרת חשיפת שלמותו של האדם החולה, ויצירת מפגש הדדי, ייחודי.

בקבוצה מתקיימת שיחה משמעותית ביותר, של בני המשפחה שהתגבשה לקבוצת תמיכה משמעותית. חברי הקבוצה הפכו למשפחה קרובה זה לזה, לה הם זקוקים ביותר. בקבוצה זו הם יכולים להביע את כאבם, ייאושם, פחדיהם ושמחותיהם, בעוד כל המעגלים המשפחתיים והחברתיים שלהם אינם יכולים להבין זאת, כדבריהם: "זר לא יבין זאת – רק כאן, במעגל…".

מסקנות:
העבודה בתרפיה בתנועה והעיבוד הרגשי הנעשה אחריה היא פריצת דרך משמעותית וחשובה בהתמודדות החולים בדמנציה ובני משפחתם עם אכזריותן של מחלות הדמנציה. הקבוצה מאפשרת לקרובי המשפחה הבריאים והחולים מרחב והזדמנות ייחודיים למפגש, לתמיכה ולהמשך קיום מערכת היחסים הרגשית-משפחתית שהיא בעלת חשיבות עמוקה בחייהם. דרכי העבודה הייחודיות והחווייתיות בקבוצה, סייעו לה להפוך גם לקבוצת תמיכה יעילה ומשמעותית ביותר לבני המשפחה, המסייעת להם בהתמודדותם היומיומית ונותנת להם כלי רב עוצמה לשימור הקשר הרגשי עם קרוב משפחתם.

חדשנות:
ככל הידוע לנו, מדובר בקבוצה ראשונה מסוגה בארץ ואולי אף בעולם, הנעזרת בתרפיה בתנועה לחזק את הקשר הרגשי והתקשורת בין אנשים הסובלים מדמנציה במצב מתקדם לבין בני משפחותיהם.

דפנה גולן שמש בוגרת שלוחת אוניברסיטת לסלי בישראל במסלול לימוד M.A טיפול בהבעה ויצירה.
מירי קוטיק נופרבר בוגרת שלוחת אוניברסיטת לסלי בישראל במסלול לימוד M.A טיפול בהבעה ויצירה.