בישראל, בה חיים בני דתות, עדות ועמים שונים, תוכלו לערוך מסע מסביב לעולם בלי דרכון. בואו לגלות את הסיפור הייחודי של מוזיאון יהדות קוצ'ין, מוזיאון טיקוטין ועוד מוזיאונים שהביאו ניחוחות מעבר לים

מאת:ד"ר נירית שלו-כליפא צילום: באדיבות מוזיאון האסלאם

המוזיאונים נתפסים כעולמות בזעיר אנפין: אל בין כתליו של אולם תצוגה נאספים תעודות וחפצים, ביניהם מהלכים המבקרים במסלול היוצר חוויה, המלמדת ומעשירה אך בעיקר מתמקדת בנושא נבחר ומעצימה אותו.

בישראל – שבה הפסיפס התרבותי עשיר וחיות בה קהילות מגוונות של בני דתות, עדות ועמים – אפשר לערוך מסעות מסביב לעולם ובין עולמות שונים ללא צורך בדרכון או בכרטיס טיסה. צריך רק לפתוח חרך בדלתם של אחדים ממאות המוזיאונים והתצוגות ולפגוש בתרבויות לא מוכרות  ובסיפוריהם המרתקים של אנשים, תושבי הארץ, אספנים וחוקרים, שהביאו לכאן ניחוחות של מעבר לים.

קצרה היריעה מלמנות את כל המוזיאונים האתניים הפועלים בארץ; אחדים מהם נוצרו כמשכן לאוסף ייחודי, אחרים על ידי בני עדה או קהילה המתגוררת בארץ, או על ידי אנשי כנסיות ומסדרים, בני עמים שונים. על הסיפור הייחודי של כל מוזיאון, התערוכות והמוצגים, כדאי ללמוד בביקור במקום, ואולם בכתבה זו נלך בנתיבי האספנים והמייסדים אל מאחורי הקלעים של התצוגה.

בין מזרח רחוק לצפון קרוב

טיקוטין ווילפריד ישראל

מה למוזיאון לאמנות יפנית בחיפה? ומה למוזיאון המוקדש לתרבויות המזרח הרחוק בקיבוץ הזורע בעמק יזרעאל? שני המוזיאונים – טיקוטין לאמנות יפנית בחיפה ווילפריד ישראל בקיבוץ הזורע – נוצרו סביב אוספים של אספנים והם גם קרויים על שמם: פליקס טיקוטין (1986-1893) ווילפריד ישראל (1943-1899). שניהם מספרים סיפורי חיים שהתרחשו בנפתולי המאה העשרים, בעיקר בימי מלחמת העולם השנייה.

וילפריד ישראל היה בן למשפחה יהודית אמידה, שאמו אנגליה ואביו ברלינאי. ישראל הצטרף בצעירותו לעסקי המשפחה ועשה חיל בעסקיו, אולם חלומו היה להצטרף דווקא לחבריו הסוציאליסטים שעלו ארצה והקימו בשנת 1936 את קיבוץ הזורע. חלום ההגשמה נדחה מעת לעת, ובינתיים במסגרת עסקיו הוא נסע ברחבי העולם והגיע למזרח הרחוק: לסין, להודו, לטיבט, לתאילנד ולקמבודיה. אמנות המזרח הרחוק כבשה את לבו. בכל מקום שבו ביקר רכש חפצי אמנות. האוסף שצבר היה ייחודי ורב ערך וכלל חפצים מהמזרח הרחוק כמו-גם מהמזרח הקרוב: ממצרים ומאיראן.

כאשר עלו הנאצים לשלטון בגרמניה, הוא דאג לעובדיו היהודים ושילם סכומי עתק ככופר להצילם. רק ברגע האחרון, בשנת 1939, נמלט מגרמניה ועבר לאנגליה עם האוסף היקר. גם באנגליה המשיך במאמציו להצלת יהודים, עד שנהרג בשנת 1943 כשהמטוס הבריטי בו טס הופל בשמי אירופה על ידי מטוס גרמני. כשנפתחה צוואתו התברר שישראל הוריש את האוסף דווקא לחבריו בארץ. בקיבוץ התלבטו.  מחד, החברים "הייקים", שוחרי התרבות, רצו להקים מוזיאון לאמנות ברמה גבוהה; מאידך, הם חששו לקבל על עצמם את האחריות לאוסף היקר והמיוחד. בסופו של דבר הכריעה האהבה לאמנות שפיעמה בלבם של רבים מהחברים, ובשנת 1944 הגיע האוסף לקיבוץ הזורע.

לפסלים מלוכסני העיניים ועתיקי היומין, נדרש בית שיהיה ראוי להם. ישראל הוריש גם סכום כסף לבניית המוזיאון, וב-1947 הונחה אבן הפינה והמוזיאון נפתח בשנת 1951. לימים נוספו למוזיאון אוספים ארכיאולוגיים, וכך לצד פסל טרקוטה מימי שושלת טאנג מהמאה ה-8 לספירה ניצבים צלמיות וכלי חרס מקומיים. המוזיאון מציג גם אמנות מודרנית ומיקומו על אם הדרך לצפון, עושה אותו לאתר מומלץ לאתנחתא תרבותית.

מלחמת העולם השנייה והשואה באירופה הביאו גם את פליקס טיקוטין, אדריכל ואספן נלהב של אמנות יפן, למלט את בני משפחתו ואת אוספיו למקום מבטחים. בתום המלחמה הוא הביע את רצונו להקים לאוסף בית בעיר הנמל חיפה. ראש העיר דאז, אבא חושי, התלהב מהרעיון והעיר חיפה הקדישה את בית קיש, שבמרומי הכרמל, לטובת העניין.

הבית עוצב ברוח יפנית, עם מחיצות ההזזה המצופות נייר וסביבו גן יפני מסורתי. בשנת 1960 נפתח המוזיאון שמטרותיו הן לשמר ולהציג את תרבות יפן באמצעות חפצי אמנות יפניים. המוזיאון מתגאה ש"הוא יחיד מסוגו במזרח התיכון" ומטרתו "לאפשר לקהל הישראלי ללמוד ולהכיר את התרבות והאמנות היפנית; לקדם את ההבנה ההדדית בין ישראל לבין יפן ותושבי מזרח ומערב אסיה; ולעודד את חקר האמנות והתרבות היפנית". בשנת 1995 נבנה אגף חדש למוזיאון, שתוכנן על ידי האדריכל היפני ג'ונזו יושימורה (Junzo Yoshimura) מטוקיו, בשיתוף עם האדריכל הישראלי אל מנספלד. המוזיאון גם מקיים אירועים בנושא אמנות ותרבות יפן ובהם גם טקסי תה, הרצאות, הקרנות סרטים ופסטיבלים.

מוצג במוזיאון וילפריד ישראל שבקיבוץ הזורע. צילום: עודד חפר

מוזיאון טיקוטין

מקום: שדרות הנשיא 89, חיפה

טלפון: 04-8383554

לאתר

מוזיאון וילפריד ישראל

מקום: קיבוץ הזורע, עמק יזרעאל

טלפון: 04-9899566

לאתר

גשר על פני מים סוערים

המוזיאון לאמנות האסלאם ע"ש ל.א. מאיר

מוזיאון האיסלאם בשכונת טלביה (קוממיות) בירושלים נפתח ב-1975, שנים רבות לאחר שפרופ' ליאו אריה מאיר, שעל שמו הוא נקרא, הלך לעולמו ב-1959. ואולם, סיפור הקמת המוזיאון קשור לחזון המיוחד שרקמו ביחד הנדבנית היהודיה הבריטית ורה סלומונס והמזרחן הירושלמי המלומד. השניים הכירו במסגרת פעילותה הפילנתרופית של סלומונס בארץ. היא ראתה בתחום המזרחנות ואמנות האסלאם, שהציג בפניה פרופ' מאיר, גשר לפיתוח הבנה הדדית בין התרבויות, וכבסיס לקירוב לבבות בין עמי המזרח התיכון.

האוסף נבנה בעבודת איסוף קפדנית וברכישות איכותיות מכל רחבי תבל ועמו נמנים משחקים וכלי שחמט; אוסף כלי  נשק מרהיב, הכולל חרבות, פגיונות, קסדות וחלקי שריון; חפצי יומיום, תכשיטים, כלי כסף וזהב.

אחד האוספים המוכרים יותר במוזיאון הוא אוסף השעונים שהתפרסם לא רק בזכות היותו מהחשובים, הנדירים והיקרים בעולם, אלא בשל שוד השעונים מסעיר הדמיון שהתרחש בשנת 1983 והשבתו המסתורית למוזיאון לאחר יותר מ-25 שנים ב-2009. מוזיאון האסלאם אינו המוזיאון היחיד העוסק באסלאם בירושלים. על הר הבית נמצא מוזיאון בעל אוסף מרתק, השייך לוואקף המוסלמי, ואולם הוא סגור לביקורי קהל.

מוזיאון האסלאם

מקום: רחוב הפלמ"ח 2, ירושלים

טלפון: 02-5661291

לאתר

עולמות נסתרים אצל השכנים

שיבלי, הצ'רקסי וג'ו אלון

מי הם הצ'רקסים בני הרי הקווקז שהגיעו לארץ בשלהי המאה ה-19 ונודעו כלוחמים נועזים? המוזיאון הצ'רקסי בכפר כמא שבגליל התחתון, מזמין להיכרות בלתי אמצעית עם פזורת בני האדיגה, כפי שהם מכונים בשפתם, ותרבותו. המרכז למורשת הצ'רקסית נמצא בשכונה העתיקה של הכפר, בבית בזלת שנבנה בסוף מאה ה-19. הבית עבר שימור קפדני ואליו נאספו רהיטים, חפצים ופריטי לבוש שאפיינו את הבית הצ'רקסי המסורתי ואת מעגל החיים, וביניהם: לבוש האישה ותכשיטיה וכלי נגינה בעזרתם מדגימים בני הכפר את ריקודיהם. לתצוגה נאספו פריטים ייחודיים שמקורם בהרי הקווקז, המייצגים את מסורת הלוחמים הצ'רקסים, כגון: כלי נשק של אביר צ'רקסי, בגדיו וציודו.

הביקור במוזיאון הוא למעשה אירוח שבמהלכו מובילים המדריכים, הלבושים בלבוש מסורתי, את המבקרים בבית המשוחזר ובסמטאות הכפר ופותחים לפניהם צוהר אל תרבות שבאה ממרחקים, ולמרות שנותיה הרבות בארץ היא עדיין משמרת את ייחודה ומאפייניה.

לעומת הצ'רקסים בני מרכז אסיה ההררית, את הבדואים אנחנו מצפים לפגוש במדבריות הדרום. דיאב בן רשיד שיבלי הקים בביתו שבכפר ערב אל-שיבלי (ובקיצור, שיבלי) אשר למרגלות התבור את המרכז למורשת הבדואים הגליליים. דיאב, בוגר בית הספר כדורי ואיש חינוך ותיק, מספר למבקרים את סיפור שבטו שהגיע לגליל מהגולן והחורן לפני כ-350 שנים בחיפושיהם אחר שדות מרעה, או אולי כשברחו מחשש לנקמת דם. הבדואים נדדו בגליל, ולימים החליפו את האוהלים בבתי קבע בכפר ערב אל-שיבלי.

יוזמתו של דיאב שיבלי להקים אוסף, עוררה לא אחת תמיהה. זקני הכפר התקשו להבין מה חפץ לדיאב בכלים ישנים וחסרי תועלת, והיו שביקשו מכונת קפה מודרנית תמורת מכתש הקפה הישן. בביקורים בבתי הקשישים לכדו עיניו של דיאב עוד ועוד חפצים ישנים והאוסף הלך וגדל. בין המוצגים הוא גאה להציג את ארגז הנדוניה של הוריו שהתארסו בראשית המאה ה-20. ארגז עץ היה בימים עברו חפץ יקר לא פחות מתכולתו. החתן הביא את הארגז ומשפחת הכלה דאגה למלאו בבגדים רקומים. מי שלא הצליח להביא ארגז, הביא שק רקום. לצד המוזיאון נבנו חדרי אירוח, ומקומו על שביל ישראל הפך אותו לבית לעת מצוא לנוודים מודרניים.

מהבדואים של הגליל, הרחק דרומה – לקיבוץ להב שבנגב. בפאתי הקיבוץ שוכן מוזיאון ותיק וגדול ממדים, המתפרש על פני מבנים אחדים ומציג גם תצוגות חוץ. זהו המוזיאון לתרבות הבדואים ע"ש ג'ו אלון. המוזיאון, המציג היום גם את תולדות האזור וממצאים ארכיאולוגיים, החל כיוזמה של האנתרופולוגית אורנה גורן, שחייתה בקרב שבטי הבדואים של סיני. ראשית המוזיאון ב-1978 בחדר בבית ספר שדה צוקי דוד של החברה להגנת הטבע. לאחר הסכמי קמפ-דייוויד והנסיגה מסיני, החליטה גורן בעצה אחת עם ידידיה משבט הג'בלייה, להעביר את האוסף לתחומי מדינת ישראל ולהמשיך לחקור אותו ולשמרו. קיבוץ להב הסכים לארח את האוסף ואליו צורפה תצוגה על תרבות הבדואים בנגב.

גם לעדה הדרוזית מרכזים אחדים בצפון הארץ; בכפר חורפיש שוכן המוזיאון הדרוזי, וכך גם בכפרי הכרמל יש מרכזים בהם הדרוזים מקבלים מבקרים באירוח מסורתי. מרכז מוזיאלי למורשת העדה הדרוזית מתוכנן לקום במסגרת מיזם המורשת הלאומית בבית אוליפנט שבדליית אל כרמל.

בני העדה הצ'רקסית בבגדים מסורתיים. צילום: המרכז למורשת הצ'רקסית

המרכז למורשת הצ'רקסית

מקום: כפר קמא

טלפון: 050-5857640

לאתר

מוזיאון שיבלי – המרכז למורשת הבדואים בגליל

בתיאום מראש.

מקום: ערב אל-שיבלי

טלפון: 04-6765585, 052-2792171

מרכז ג'ו אלון לתרבות הבדואית

מקום: יער להב, בסמוך לקיבוץ להב

טלפון: 08-9918597

לאתר

השיבה מהודו

מוזיאון ליהודי קוצ'ין

את טעימות המסע מסביב לעולם נחתום בתצוגה ססגונית ומרהיבה במושב נבטים. במחסן ישן, שחידש פניו ונצבע בכתום עז הבולט על רקע חולות המדבר הצהובים, שוכן המרכז למורשת יהודי קוצ'ין (Cochin. שכיום היא נקראת Kochi). בפנים, כבקפיצת דרך, סובבים את המבקרים הצבעים, המראות והתחושות של הודו הרחוקה.

מחוז קוצ'ין – ממנו הגיעו בני הקהילה – נמצא במדינת קראלה (Kerala), שבדרום-מערב הודו.  מסורות מספרות שיהודי קוצ'ין הגיעו אליה בימי שלמה המלך, או אולי מאוחר יותר, בימי הרומאים. נותרו עדויות ממשיות לקהילת קוצ'ין עוד מימי הביניים ואפילו בית הכנסת הקדום עומד על תלו. בתצוגה ניתן לראות פריטי לבוש לימי חול ולימי מועד, בגדי חתן וכלה, עדיים, תשמישי קדושה וכלים ששימשו את בני העדה בחיי היומיום והם מתארים את תרבותם העשירה של יהודי קוצ'ין. מי שעיניו לא שבעו מהמראות, יוכל לבקר בבית הכנסת של המושב, שהובא מהעיר ארנקולם (Ernakulam) שבמחוז קוצ'ין.

המוזיאון ליהודי קוצ'ין

מקום: מושב נבטים, ד.נ הנגב

טלפון: 08-6238299

לאתר

תם ולא נשלם

עשרות מוזיאונים, מרכזי מורשת ותצוגות של עדות ישראל קמו בעשורים האחרונים בארץ, כחלק מתהליכים המתרחשים בחברות בארץ ובעולם לגיבוש זהות ושימור מורשת. צריך רק להקיש בדלת כי מעברה השני מצפים אנשים הכמהים לספר על מוצאם, תולדותיהם ומורשתם, ולגלות אין סוף הזדמנויות למפגשים עם תרבויות רחוקות – ממש כאן ליד הבית.

ד"ר נירית שלו-כליפא – אוצרת וחוקרת תרבות חזותית בעת החדשה, פרסמה הספר "מטמוני הארץ – סיפוריהם של מוזיאונים קטנים בישראל", הוצאת מפה, 2006

שליו-כליפא, נירית (2013).סיפור של מוזיאון. [גרסה אלקטרונית]. נדלה ב‏יום שני 8 אפריל 2013, מאתר מסע ישראלי: http://masaisraely.allmag.co.il/page/108629?utm_source=newsletter&utm_medium=email&utm_campaign=israeli_03_07