במשך שנים רבות מתעסקות ד״ר אילנה לח ושבי מדזיני, מטפלות באמנות ומרצות במכללה האקדמית לחברה ואמנויות בחקר החומרים הנוזליים והעיסתיים בהקשר הטיפולי.
כמו לבורנטיות בחדר הטיפול הן מערבבות, מתיכות, בוחשות,מדללות וממציאות יחד עם מטופליהן חומרים חדשים.
מתוך מעבדה זו, גילו את העבודה הריגשית המשמעותית של קצף הגילוח, דיו, בוץ ים המלח, פלסטלינה מומסת, אוכל, ועוד עיסות כאלה ואחרות.
ובין אילנה ושבי התקיים ויכוח רב שנים.
שבי התבוננה על טיפול עם חומרים אלו מנקודת מבט התפתחותית,
ואילנה התבוננה עליהם מנקודת מבט הקשורה לאזורים טראומטים.
וכך נולד המאמר הזה,
בניסיון לחבר את שתי נקודות המבט השונות.
לקריאת המאמר: תנו לנו קצת מהנוזל הזה
