חקר העתיד צופה כי יצירתיות תהיה אחת מהפרמטרים המרכזיים להצלחה של האדם בחברה. אם בעבר נחשבה היצירתיות לנחלתם של האמנים, בשנים האחרונות אנו יכולים לראות איך התכונות הללו מועתקות לתחומים נוספים, כמו: חינוך, עסקים, חברה ואפילו לתחומי האמנות עצמם. אם עד היום היו מי שסברו כי יצירתיות היא ערך מולד, התברר כי חשיבה יצירתית ניתנת לפיתוח. בכך יעסוק היום הפתוח של המכללה האקדמית לחברה ואמנויות אשר יתקיים במכללה ביום שישי ה-1 במרץ. הבית הפתוח כולל מפגשי מידע על מסלולי הלימודים השונים והתנסות בשש סדנאות חווייתיות ממוקדות מסלול, והרצאת הפתיחה, אותה תישא ד"ר תמי אילת-יגורי, דקאן הסטודנטים, תעסוק בשילוב שבין בחירה ויצירתיות.
"היום לכל מי שמחזיק בטלפון נייד עם גישה אלחוטית יש את הידע בקצה היד", מסבירה ד"ר אילת-יגורי, ומרחיבה: "פעם לימדו אותנו שכדי להצליח בחיים, צריך ללמוד, לשנן ולהכיר היטב והרבה, היום הידע כבר אינו מספיק, והוא חייב לשלב אינטליגנציות נוספות. הידע הפך לנחלת הכלל, ומורה טוב בעידן של היום לא יכול להישען רק על הידע שלו, אלא על אינטליגנציות נוספות, וביניהן – היצירתיות".
במה מתבטאת חשיבה יצירתית?
"אחת הדוגמאות שעולה לי כרגע היא סיפורו של ירין קימור, שעוסק בחשיבה יצירתית שיטתית. קימור שוחח עם אם שכולה, וזו סיפרה לו כי חסרה לה ההנצחה מצד המדינה לבנה החייל שנפל. קימור, שעבד באותה תקופה בערוץ הטלויזיה הראשון, יצר את הרעיון של שקופיות ההנצחה לחללי מערכות ישראל, שמוקרנות במהלך יום הזכרון – שקופיות שהפכו לריטואל המזוהה עם היום זה, כמעט כמו הצפירה. קימור מציג זאת כהברקה, ואני חושבת שהוא צודק".
באילו תחומים נדרשת היום חשיבה מסוג זה?
"בכל התחומים. אני מרצה באוניברסיטה, וכל אחד מהסטודנטים יכול לתקתק ולומר לי בזמן אמת 'הספר שאמרת שיצא בשנה מסוימת יצא בשנה אחרת'. אני כבר לא צריכה לתת את האינפורמציה, אלא את הדרך – הידע הוא כבר לא שם המשחק. פעם כדי להיות פסיכולוג או סנדלר הייה נחוץ הידע בלבד, היום בשביל להצליח כל אחד צריך להביא עימו ערך מוסף. מורה להיסטוריה לא רק צריך לדעת היסטוריה, אלא לדעת איך הוא גורם לתלמידים לחשוב או להרגיש, לחוות או להתנסות. בעידן הרשתות החברתיות – היצירתיות באה לביטוי בשילוב של טכנולוגיה וצרכים חברתיים, כלכליים ואחרים – כיצד יוצרים ברווז עם רגליים של סוס, שזה ברווז שרץ מהר מאוד".
באילו דרכים המכללה מקנה את הכלים הללו?
"כשהולכים ללמוד מדעי התנהגות, ולומדים תיאוריות מתחום הסוציולוגיה והפסיכולוגיה והאנתרופולוגיה, רוכשים את הידע. אך את אותו ידע יש לכולם וזה כבר אינו מספיק. אנחנו מדגישים את הצורך בשילוב אמנויות. אמנות היא שם כללי לעשיה יצירתית. באמנות אין נכון ולא נכון, אין גבוה ונמוך – יש שילוב של כמה יכולות בבת אחת. היופי באמנות, הוא שאדם שעוסק בכך עושה זאת לשם העשיה, יצירה לשם היצירה, אין לכך מטרה נוספת. אדם לומד סוציולוגיה כדי לנתח את התנהגות של חברה. אך כשאני רוקדת, מפסלת או מציירת – אני מתמקדת בדרך ולא בתוצר הסופי. כשלוקחים את האמנויות ומחברים אותן לתחומי ידע, בונים את היתרון היחסי של כל אחד – היכולת לעבוד עם ידע בצורה שהיא לא רק חתירה למטרה. מתוך כך מתפתחת היכולת לעשות שימוש יצירתי בידע.
בואו ניקח לדוגמה בוגר שלמד מדעי ההתנהגות בשילוב אמנויות והתקבל לעבודה בחברה שנותנת שירות לקוחות, והוא נתקל בבעיה של לקוחות זועמים. אם הוא יחשוב בצורה עניינית, הוא יחשוב מה עליו לעשות כדי שהלקוחות יהיו מרוצים. בחשיבה יצירתית הוא יכול לגשת לעניין ממקום אחר לגמרי, למשל לברר מה יכול לסקרן אותם ולגרום להם להתרגש. עובד כזה יבלוט בנוף, ויזכה להתקדם ולהצליח.
האם זה באמת חדש, הרי לא תמיד חיפשנו אחר אנשים יצירתיים?
"כן ולא. זה נכון שאת התרבות האנושית וההיסטוריה שלה אנחנו מספרים דרך אנשים שבלטו, אותם אנשים שחשבו אחרת. אך עכשיו אנחנו מדברים על האנשים הרגילים. בעוד שפעם זה נדרש מיחידי סגולה, היום זה נדרש מכל אחד שרוצה שיעדיפו אותו כמועמד לעבודה – זה היתרון היחסי היום שאדם יכול להביא אותו לשוק העבודה ולפרנסה"
"הבית הפתוח", יום ו', 1.3.13, המכללה לחברה ואמנויות. לפרטים נוספים:
http://c11.pas-rahav.com/ben-natan/asa/?ref=SPREDIT&BID=28250
(2013), יצירתיות היא שם המשחק. אתר פייסבוק המכללה האקדמית לחברה ואמנויות. 27.2.2013. נדלה ביום שני 11 מרץ 2013.
