החיים שלי החלו בריצה מהירה.
בגיל 19 התחתנתי, בתואר הראשון כבר הייתי בהריון.
12 שנים של הקדשת כל כולי לבית, למשפחה ולעבודתי כמחנכת ורכזת השתלבות.
הדרך מרהט אל המכללה, אורכת כשעתיים.
כל כך אהבתי את השעתיים האלה שהן רק לעצמי.
שעתיים של רוגע, שקט, זמן למחשבות שלי, שעתיים שבהן אני רק אני, בלי שום כובע.
וכך גם היו הלימודים, שנתיים של מסע, של שלווה והתבוננות.
הייתי מגיעה למכללה בבוקר מאושרת וחוזרת הביתה בערב עוד יותר מאושרת.
כל יום כזה, היה מלא ברגעים של השראה והנאה והטעין אותי באנרגיות לכל השבוע.
כשאישה שלמה ומאושרת, זה משפיע על הבית, על הילדים, על הזוגיות ועל העבודה.
כך שהלימודים השפיעו לטובה על כל חיי, בכל ההיבטים.
בתואר עברתי תהליך מדהים של שינוי, צמיחה והגשמה.
הופתעתי מאוד מהיחס האישי של צוות המרצים,
אנשים עם כל כך הרבה הכלה ותחושה של משפחתיות, של בית.
הבנתי שהדבר הכי חשוב הוא קודם כל היחס האישי והאכפתיות וזה השפיע
על הדרך שבה אני מחנכת את תלמידי.
זכיתי להכיר נשים כל כך שונות ומיוחדות מכל רחבי הארץ.
תחושת החיבור שנוצרה בגלל שיטת הלימוד והעבודה הקבוצתית הייתה נפלאה.
הרגשתי סקרנות גדולה מצד הבנות היהודיות להכיר את התרבות הבדואית, את המסורת, את האוכל.
וכך גם אצלי, הרגשתי כמיהה גדולה להכיר מקרוב את חברותיי ונוצרו חיבורים מאוד מרגשים.
הרגשתי שכל החשיבה שלי משתנה, הקורסים הועברו בצורה כל כך ייחודית ומעניינת, ואפשרו לי הרחבה של החשיבה וראייה חדשה על עצמי, על החברה ועל החלומות שלי.
נחשפתי לאמנות של נשים מכל העולם, וזה היה מרתק ומעצים.
למרות שאני מגיעה מעולם בו זה בכלל לא מובן מאליו שאישה תתחייב ללימודים, בבית, חונכתי שלימודים הם דבר חשוב.
סבתא שלי תמיד אמרה לי :"אישה, הכוח שלה הוא בתעודה שלה".
אני מרגישה איך המתנה הזו שקבלתי מסבתא שמאוד התעצמה בתואר השני, חידדה לי את הייעוד שלי.
היום אני מרגישה שמעבר להיותי מחנכת, במסגרת המקצוע החדש שרכשתי כמנחת קבוצות, אוכל להשפיע על יותר ויותר נערות ונשים ללמוד, להתקדם ולפרוח בזכות עצמן ומבלי להיות תלויות באף אדם מבחינה כלכלית ובכלל.
